בעולם האמנות הקלאסי העריצו את העירום הגברי, כחלק מהתפיסה התרבותית של העירום המייצג את הגבר החופשי, בן החורין.

הביטוי האמנותי לתפיסה הקלאסית הם פסלים נפלאים, המוצגים במוזיאונים החשובים ברחבי העולם.

הנשים תוארו בתקופה זו על גבי כדים ופסלים, כשהן לבושות ומכוסות מכף רגל ועד ראש. יוצאת דופן היתה הדמות המיתולוגית "אפרודיטה", שהופיעה כאלת הפריון, עירומה כביום היוולדה.

מלבדה, שאר הנשים העירומות שתוארו באמנות יציגו את הזונות, כפי שרואים בציורי קיר נועזים בבית בפומפי ששימש כבית זונות.

בימי הביניים שנמשכו מהמאה ה־4 עד ה־14, הייצוג העיקרי של העירום הנשי נשמר לחווה אימנו. כאשר מגיעים לתקופת הרנסנס - לראשיתה של אירופה המודרנית באמנות, קיימת התמקדות פחותה בדת ויותר בדמות האדם. מכיוון שרוב האמנים היו גברים בתקופה זו, וכך גם סוחרי האמנות והרוכשים, הם ציירו שוב ושוב תמונות חושניות מאוד של נשים בעירום, בתנוחות מזמינות ופתייניות.

האמנות המודרנית  קפצה מדרגה, ויש אינספור דוגמאות של עירום נשי, חם ואנושי, מרגש ויפהפה. עירום, שמבטא אהבה.

באווירה חברתית קלילה ופתוחה, בה יש התקשרות הרבה יותר מכבדת בין המינים, העירום קיבל תפקיד חדש. מעבר לתיעוד האדם בעירום, העירום הפך לאמצעי לומר משהו נוסף על החיים ועל החברה האנושית, כפי שמתבטא בתערוכתנו.


בגלריה אסול תערוכות אמנות מתחלפות מדי חודש.

 הכניסה חופשית לקהל הרחב. 


גלריה לאמנות בתל אביב | פלורנטין תל אביב